<h1>ספר התרומות שער נ"ט חלק א'</h1>
<h2>דף קד.</h2>
גרסינן בתוספתא [פי"ב ה"ח] בע"ח גובה את חובו שלא בהזכרה. והכי קא מותיב רב ששת מינה בכתובות פרק הנושא את האשה. אע"ג דלגבי אשה חיישינן למחילה במקום שאין כותבין בשתיקתה, בבע"ח שאין מקבל מן (המלוה) [הלוה] טובת הנאה למחילה לא חיישינן, בין ששטר חובו יוצא מתחת ידו בין שאינו יוצא מתחת ידו. וכן הלכתא. והכי קאמר בכתובות דגרושה ובעל חוב כי הדדי נינהו דלא מחלי מידי בשתיקה. וכן אם כתב הלוה בפני הבע"ח כל נכסיו לבניו וכתב ליה למלוה ביניהם קרקע כל שהוא, בזה לא אבד זכות חובו כלל, וכל האמור כאן בשמעתא דיש נוחלין בענין מחלק בפניה והיא שותקת או שכתב לה קרקע בפניהם מטעם קולי כתובה נשנת הדבר [אבל] בבע"ח בכה"ג לא מחל שעבודו אפילו בכתיבה וקבלה. גם כתב גאון דאפילו חתם בע"ח בשטר מכר שעשה הלוה מנכסיו והמלוה חתם עליהם בעד לא אבד זכותו ומשתבע על שטריה ושקיל, שיכול לומר מפני כך חתמתי שהשני נח לי והראשון קשה ממנו.
